רנן גרוס, 29/7/2013
ספר התקנון למתחיל בטכניון, חורף התשע”ד, 2013 לספירה הנוצרית, 1392 לספירה הפרסית, 1434 לספירה המוסלמית, שנת הנחש. כן, אנחנו פלורליסטיים.
ברוכים הבאים לטכניון. אנחנו כאן ב-<הכנס שם פקולטה> מקווים ששהותכם במתקן תהיה נעימה, במידת האפשר, בהינתן הנסיבות, ללא כפל מבצעים או הנחות.
את שלוש עד 12 השנים הבאות תבלו בדחיסת כמות עצומה של חומר אל תוך רשת ניורונים צפופה וסוררת, ואין ביכולתינו מספיק כוח מחשוב כדי לנבא את הפוטנציאל הטמון בכך. אי לכך ובהתאם לזאת, אנא השמעו להוראות והקפידו על מילוין באופן מדויק. אין להוציא ידיים ורגליים מתוך הטכניון, או להוריד את חגורות הבטיחות עד שהתואר מגיע לעצירה מוחלטת.
פרק ראשון: איך יודעים שאתם בטכניון?
ייתכן ואתם לא בטוחים שאתם במקום הנכון. לשם כך, הכנו עבורכם מבחן קצר לבדיקת הנושא. אנא ענו על 6 מתוך 11 השאלות הבאות. אם תענו על יותר מכך, רק 6 השאלות הראשונות תבדקנה.
אם נראה שלכל מקום צריך רק לעלות,
וכל השבילים מלאים מדרגות;
אם נדמה שעל כל תרגיל שהוגש,
שורבט רק V פצפון לא מורגש;
אם אינכם מבינים מה חורק ברחבה,
אולי זו אנדרטה העומדת זקופה?
אם בלילה על נפשכם אתם לפתע נסים,
מפני חזיר בר קנאי האורב בשיחים;
אם נראה כי שלטון המוסד אינו בסנאט,
אלא בחבורת חתולים שמנמנים לא מעט,
אם חפצה נפשכם במשחק חרבות,
או קלפים או ריצה או פשוט קצת לשחות,
אם היום יום ראשון אבל בעצם – שלישי –
אם בצהרי יום ד’ הוגדר זמן חופשי,
אם באולמן תמיד תלכו לאיבוד,
גם אחרי שנתיים של מיפוי וקידוד,
אם “פקטור” נשמע כמו שם הגיוני
לעיתון של מוסד עם מוניטין עולמי,
אם הלילה הוא יום, וכבר קשה להבדיל בין מציאות לחלום, אתם הוזים ללא חום או דלקת גרון, רואים מולכם פונקציות גזירות סתם פתאום, רודפים אחרי ארז או שמעון מרום, “אתם מכירים מטריצות?” נו, שלום שלום,
אז מיד תבינו שאין דרך אחרת, וזה אכן המקום: הגעתם לטכניון.
אם כי עדיין נשאלת השאלה, אוקי, מה עתה? ובדיוק בשביל זה יש את הפרק הבא.
פרק שני (ואחרון – נו, בכל זאת יש תקציב מוגבל): מה עושים במקום המיוחל?
הגעתם, יזעתם, תאמינו!
הגיע הזמן להתפרע,
אין שום סיבה לא ללמוד מה שרוצים, ומי יודע,
אולי זה אפילו יהיה מעניין,
אבל אל תשפטו קורס לפי השם,
הוא איננו אשם בשמו שניתן לו,
ו”מבוא לחבורות” אולי נשמע קצת תמים, אבל אם מסתכלים קצת בפנים
זהו ג’ונגל סבוך ומלא הפתעות, ממש לא נורמלי מה שקורה עם תמורות.
שלא לדבר על “האדם וחיות הבית”.
בקיצור, הכל אפשרי, כלומר, כמעט,
יש גם את גדל, ימח שמו, ואת המציאות הפיסיקלית, ימח שמה,
אבל אנחנו כאן לתקן זאת, לא? האין זאת המטרה?
אולי בסוף עוד נתעלה על שניהם,
ואולי, אבל זאת באמת אני אומר בספק,
מישהו כאן את הרצונות יספק, ויוכיח בלי שום אפשרות לפקפק,
שהגנים שולטים בנו בכל זמן ועת.
או אולי להפך?
בכל מקרה, ברוכים הבאים.
ועתה, לבוגרים:
פרק שלישי: אז סיימתם את הטכניון, או, איך למדתי להפסיק לפחד ולאהוב את החיים
דרור, גיא, גיל וגלעד,
אתם עוזבים אותנו, אבל אולי לא לעד.
לאחר טונות של פיסיקה ואף של חשמל,
הגיע סיום התואר המיוחל.
ומה עכשיו? האם תלכו לגלוש על איזה גל,
בין אם בחוף הכרמל, או באיפנון מסקרומבל?
או שמא, ואני נשבע שלא הכריחו אותי,
תמשיכו אצלנו לתואר שני?
זה מאוד אטרקטיבי, כך אומרות השמועות,
מקבלים חדר, כיסא, והמון עוגיות
בהרצאות התוכנית ואף בכנסים;
כבר אמרנו שיש גם בורקסים?
לדעתי זה עוקף כל שאר תירוצים.
לא שאני מקור מוסמך, כמובן,
ותקציב הספר נעלם כבר מזמן,
אז נסגור העניין, ורק לא נשכח לציין:
היכולת אצלכם, ואף יותר מכך,
חופש הבחירה.
בכל מקרה המון בהצלחה,
מכולם.