כשאתה מתכנת, אתה אלוהים

רנן גרוס, 5/6/2013

כשאתה מתכנת, אתה אלוהים:
אתה עומד מול דף לבן, מסמך חדש, לשונית בעורך: Untitled1.c. מסביב חושך, ותוהו ובוהו על פני תהום.
אור הצג מציף את פניך בהילה קדושה, כמו מגדלור המכוון מלחים אבודים אל עבר חוף מבטחים. אך אף אחד אינו צופה מלבדך. זמזום המחשב ממלא את החדר, מוכן לפעולה. אתה לא שומע אותו – אתה אלוהים, והזמזום, מיד יעלם תחת קול נקישות המקלדת, כל אות ותו יוצרים צורות שמעולם לא נראו עוד. זהו היום הראשון, ואתה בורא.
אצבעותיך נעות במהירות, מכירות כל פיסת לכלוך על כל כפתור, מזהות את המקשים על פי הריח, משלימות אחת את השנייה כמו מי הנהר הזורמים בעדינות מעל חלוקי הנחל, ולא משאירים מקום לספק. ומן המסך קמים יצורים, והעולם נברא מחדש, שכבה על גבי שכבה.
וביום הראשון, מספרים, ותווים, ומערכים, אור וחושך, ואתה, המבדיל בין אמת לשקר – ויראת כי טוב.
וביום השני רשימות, מטריצות, ועצים וכל צמחיית הארץ – ויראת כי טוב.
וביום השלישי הכל כבר מהודר, החשמל במקום, הזכרון מסודר. כי טוב. כי טוב,
והימים חולפים, עוד יום ועוד כי טוב, ועד מהרה
על המסך מרצדות חיות איומות,
לכל רצונותיך הן כפופות,
שורות שלמות של אפסים ואחדות, מתלהכים בטורים כמו חיילים ממושמעים, מתגאים באבסולוטיות של עצם קיומם.
לאף אחד מהם אין אפילו ניצוץ של הסתה,
שום רצון למרוד בפקודתך, כל שורת קוד שיוצאת מקצה ניורון לקצה היד לקצה מקלדת מסובבת אותם לקצה השני, בלי שום חרטה.
אתרים וסרטים, משוואות ומשחקים, מבוכים ודרקונים, אינסוף פיקסלים, נסיכים פרסים, מלכים, בעצם כולם רק עבדים, לאותו אל כל יכול, שהוא בסך הכל, אתה.

וזה מרשים.

כשאתה מתכנת, אתה אלוהים.
אבל לא בדיוק אלוהים.
כשאתה אלוהים, אחרי כל יום, יש עוד יום, ויהי טוב ויהי רע ויהי מה,
אבל האדם, הוא בן תמותה, ולאחר הקידוד אתה מכבה את המכונה –
הזמזום פוסק –
המרקע נכבה –
ומולך ניצבת רק השתקפות חיוורת מבעד למסך השחור.